כאשר מדברים על התפתחות - מדברים על שינוי, התקדמות וגדילה. כלומר על תבנית השינויים החלים באדם מרגע ההפריה ועד המוות...

ארבעת הממדים המשמעותיים בחייו של אדם בוגר בכל שלבי ההתפתחות. בנקודות זמן שונות ואצל אנשים שונים הממדים האלה נמצאים בסדרי עדיפויות שונים.

1. קריירה- כל מה שקשור לתחום העבודה בחיי אדם.

2. משפחה- הורים, אחים, דודים.  כל אחד מגדיר את משפחתו באופן אחר.  משפחת מוצא או המשפחה שיש לי או שאבנה בעתיד- בני זוג, והילדים שיש ל י או שיהיו לי.

3. אינטימיות- זוגיות.

4. התפתחות עצמית- פנימית, רוחנית, אישית- אני מול עצמי וההתפתחות שלי

כשמדברים על התפתחות- מדברים על שינוי, התקדמות וגדילה.  כלומר, על תבנית השינויים החלים באדם מרגע ההפריה ועד המוות.

התיאוריות ההתפתחותיות מנסות להסביר את השינויים המסודרים (שיש להם סדר מסוים) והמצטברים כלומר, כל שלב כולל את מה שקדם לו ומוסיף משהו חדש.

האם ההתפתחות של אדם היא בשלבים או ברצף?

שלבים- כל שלב מתאים לשלב שאחריו ואנו מגיעים לשלבים בסדר מסוים ומוכנים.

רצף- התפתחות האדם היא רצף המושפע מאירועי חיים.

מה הקשר בין מה שנורמטיבי (רגיל) לבין ההתפתחות של הפרט?

המסלולים ההתפתחותיים מושפעים ממספר גורמים:

1. המקום בזמן והמקום הפיזי שבו הפרט נמצא בכל שלב.

2. המרכיב העוסק ביחס בין התרבויות אליהן אנו משתייכים המכתיבות נורמות לבין מי אני כפרט-  היחס לתרבויות שאותו פרט משתייך אליהן, ישנן תרבויות שבהן הפרט מוגבל יותר ויש לו פחות חופש ויש תרבויות שהפרט חופשי לעשות כרצונו.

3. לכל אחד 3 שעוני תזמון-  השעון הפיזיולוגי/ הביולוגי- כל אותם מרכיבים גופניים המכתיבים את התנהגותנו בחיים.  השעון החברתי- מה סדר הדברים הנכון על פי נורמות חברתיות בחברה שבה אנו חיים.  השעון האישי- הקצב שבו אני אישית מתפתח, מבשיל לתפקידים שונים, מרגיש שנכון לי לעשות אותם.  לא תמיד השעון האישי שלי תואם את שני השעונים האחרים.

4. איזו תוכנית התפתחותית קיימת מראש בתוך האורגניזם? איזה גנים קיבלתי? איזה גנים אכן יופעלו?  תורשה- הגנים שירשנו.  סביבה- כל מה שמשפיע על אותו פוטנציאל.  בדיון על סביבה ותורשה אין הכרעה.

התיאוריה של אריקסון- התיאוריה הפסיכוסוציאלית- תיאורית הקונפליקט

זוהי התיאוריה ההתפתחותית הראשונה המדברת על שלבי ההתפתחות בגיל הבוגר- אחרי גיל ההתבגרות.

אריקסון קרא לתיאוריה שלו "פסיכוסוציאלית" כי בשונה מפרויד הוא טען שמה שדוחף את התפתחות האדם אלה הכוחות החברתיים ולא כל כך הדחפים המיניים. על פי תיאוריה זו כל שלב בחיים מאופיין במשבר התפתחותי הנובע מקונפליקט פנימי ורק אם האדם פתר אותה באופן סביר הוא יוכל לעבור בצורה טובה לשלב הבא. אריקסון ביסס את התיאוריה שלו על המושג "העיקרון האפיגנטי"- אפי= בנוסף, גנטיקה= תורשה. אריקסון העביר את העיקרון הזה לתיאוריה פסיכולוגית ואמר שישנה תוכנית אב התפתחותית לכל אדם שמתוכה מתפתחים החלקים השונים של האישיות בזמן המתאים ויוצרים את השלמות התפקודית. לדעתו הסביבה יכולה להשפיע על התוכנית לטוב ולרע. אריקסון חילק את התיאוריה ל8 שלבים: 4 ראשונים שבהם האדם/ הילד תלוי בסביבה להתפתחותו התקינה(עליהם הפרט במאמר הורות).  4 מאוחרים בהם הוא פחות תלוי בסביבה.

השלבים:

שלב 5: גיל 11 עד 19- זהות מול בלבול זהות- המשימה העיקרית בשלב זה היא לגבש זהות שפירושה שהאדם יהיה מסוגל להעריך את כוחותיו וחולשותיו ולהחליט כיצד ברצונו לטפל בהם.  עליו לענות לעצמו, מאיין הוא בא, מיהו ומה רצונו להיות.  כיוון שזהו גיל של חיפוש וגיבוש ניסיון להתייצבות, החברה נותנת למתבגרים "מורטוריום"- שמיטת חובות- החברה המערבית אומרת שיש לעזוב אותם ולתת להם להתנסות לבד, להעלים עין כדי שיגבשו זהות. כאשר הזהות מתייצבת תהיה אצל האדם נאמנות לעצמו וכן יכולת לרעיונות. כאשר התהליך של גיבוש הזהות לא מצליח האדם יהיה מבולבל מבחינת הזהויות שלו והתפקידים שלו.

שלב 6: גיל 19 עד 35- אינטימיות מול בדידות- אנשים צעירים מאופיינים בחיפוש אחרי קרבה/ אינטימיות שפירושה היכולת לחלוק ולתת לאדם אחר, יצירת קרבה, רגשות כבסיס ליחסי קבע. אריקסון אמר שמי שלא יצליח לבסס לעצמו זהות בשלב הקודם יתקשה ליצור אינטימיות ויחסים קרובים בשלב זה.

שלב 7: גיל 35 עד 65- פוריות לעומת קיפאון- הפוריות באה לידי ביטוי לאו דווקא בהולדה אלא בהשקעה בדור הבא- להמשכיות של דברים שונים, להעביר לדורות הבאים, לתת הלאה יותר כדי לתת המשכיות.  אנשים שנמצאים בגיל זה עם קונפליקטים לא פתורים, פוריים, הם אנשים שמרגישים שהם מזדקנים ומתעסקים עם בעיות בריאות, בעיות עם הגיל (אני כבר לא נראה...) אלו אנשים שמפסיקים להתפתח נפשית, רוחנית, נמצאים במצב של קיפאון.

שלב 8: גיל 65 ועד המוות- אחדות האגו מול ייאוש- השלב הזה מאוד משמעותי.  האגו מגיע למלוא תפארתו, כל החלקים מרכיבים את השלב, מגיעים לאותו אדם מבוגר שיש לו הבנה על החיים ועל עצמו, מקבל את עצמו בלי תסכולים ובלי חרטות והוא נהנה מהזקנה וממה שהשיג בחיים.  אנשים כאלה בדרך כלל יהיו שלווים, חכמים ולעומתם אלו שמסתכלים בשלב הזה אחורה וחשים אכזבה, פספוס, החמצה הם אלה שנמצאים במצב של ייאוש והכרה שאי אפשר לתקן- מאוחר מדי.

הבגרות הצעירה: 20-40 פלוס מינוס

הגדרה: תחילתה בעזיבת בית ההורים.  עזיבתם סימנה את תחילתו של שלב התפתחותי חדש בחיי האדם.  בעשור הראשון של שלב זה יש הרבה אינדיבידואליזם- האדם נדרש לבצע בחירות ומעשים לבד, עליהם לקחת אחריות על חייהם.

זהו הגיל שאנו יותר ויותר מחויבים לקחת עצמאות ולעשות החלטות- החיים והסביבה דורשים את זה מאיתנו ויש לנו יכולת מנטאלית לעשות החלטות כאלה.

הבגרות האמצעית- דור הסנדביץ', גיל המעבר, 40-65

סוגיות דמוגרפיות:

תוחלת החיים נמצאת בעלייה מתמדת בעולם המערבי, כל עשור היא עולה ב-3 עד 4 שנים.

כיוון שהא כולה, הרבה אנשים בגילאים אלה שהוריהם עדיין בחיים והם מזדקנים, הם נדרשים או מצופים לטפל בהוריהם. מצד שני, רואים שצעירים נשארים יותר זמן בבית הוריהם או חיים על חשבונם.

הסיבות לכך:

1. שנות ההשכלה וההכשרה המקצועית מתארכות.  בעבר רוב האנשים היו רק בוגרי תיכון, היום זה לא מספיק ולכן הם נמצאים יותר שנים בחוסר יכולת להתמודד כלכלית.

2. בארצות המערב, המגורים יקרים (שכ"ד).

3. גיל הנישואין נמצא בעליה נשים 27 גברים 30.

4. במרבית המשפחות האדם המטפל היא האישה.

כל אלה מייצרים מצב שאנשים הנמצאים בגיל זה נמצאים בין טיפול, פרנסה ותמיכה בהוריהם וכן בילדיהם.

הסיטואציה המשפחתית הזאת מייצאת מספר שאלות אתיות ומוסריות חדשות יחסית למבנה המשפחתי:

1. מי צריך לטפל בזקנים? הילדים, המדינה, הנכדים?

2. מה המחויבות של הילדים הבוגרים כלפי הוריהם וכלפי סביהם.

שלב הזקנה- הבגרות המאוחרת גיל 65 ועד מוות

שלב זה מתארך בעקבות התוחלת החיים הנמצאת בעלייה מתמדת ונמצאת כעת בגיל 80.

ולכן הוא מתחלק ל-2 שלבים:

1. זקנים צעירים- 65-75

2. זקנים מבוגרים 75-95

לכולנו יש יחס אמביוולנטי למושג Agism- אפליה על רקע גיל, למרות שהוא קיים גם כלפי צעירים, בדרך כלל הוא מופנה למבוגרים ולזקנים. אנשים זקנים בחברה המערבית נתקלים באפליה על רקע היותם זקנים. דבר זה בעייתי משום שכולנו יודעים ורוצים להגיע לגיל הזקנה. החברה לא נותנת לזקנים הרבה קרדיט ומתייחסת אליהם כאל חסרי ישע וכאל נטל.

שני הסברים לכך:

1 - הסבר סוציו ביולוגי: מנסה להסביר דברים סוציולוגיים על ידי דברים ביולוגיים. הסיבה שאנו לא "אוהבים" זקנים היא ראשית משום שאינם יכולים להתרבות, הם לא נחוצים והם בעצם גם לא מגדלים ילדים.  הטבע צריך את בעלי החיים כל עוד הם יכולים להרבות את גזעם. ושנית, אנו מתייחסים לזקנים בצורה לא טובה משום שאינם אטרקטיביים גופנית, כלומר כל עוד יש משיכה פיזית בין זכרים ונקבות אז יש להם קיום בסביבתם הטבעית, ברגע שאינם מושכים ואף דוחים אין להם זכות קיום.

2 - הסבר כלכלי: ברגע שהאדם פורש משוק העבודה, הוא כבר לא יצרני ואז הוא מאבד מהשפעתו ומכוחו ומבחינת הסביבה הוא הופך לנטל- צריך לפרנס, לכלכל אותו ולטפל בו ולכן הוא הופך מאדם יצרני לחברה לאדם שהוא נטל עליה. מנסים להסביר את העובדה שהחברה לא כל כך מעריכה ולא כל כך מתייחסת לזקנים. חשוב לומר שבחברות ובתרבויות מסורתיות, היחס הוא אחר לגמרי מ-2 סיבות:

1. כלכלי- הזקנים הם בעלי הרכוש ולכן כל בני המשפחה ממשיכים לתת להם כבוד.

2. תרבותי- אנשים זקנים הם בעלי ידע והבנה על העולם שלצעירים אין, יש להם ידע וסודות שאנו צריכים לקחת מהם על כל מיני נושאים כמו- עיבוד האדמה.

כיום, טכנולוגיה ומחשבים הם סוג של שפה ולצעירים זוהי כמו שפת אם ולזקנים ולמבוגרים זוהי שפה זרה ולכן הנחיתות הטכנולוגית של הזקנים הפכה אותם ללא רלוונטיים.

 שינויים ביולוגיים/ גופניים בזקנה

ככל שמתבגרים, כל מערכות הגוף נשחקות ומשתנות.  הדברים הבולטים הם שיער לבן, התקרחות, קמטים, גמישות דלה של העור, חושים מתערפלים, ירידה באיכות הראייה והשמיעה שלפעמים מתלווה אליהם בידוד חברתי שהולך וגובר.  כאשר אדם נעשה יותר כבד שמיעה, היכולת שלו לקבל סיוע והנחיות טלפוניות קטנה מאחרים וכן המפגשים החברתיים והמשפחתיים נעשים קשים למעקב אחר השיחות. מלבד השמיעה, גם הראייה הולכת ומדרדרת אצל מרבית האנשים מגיל 50. היחלשות החושים גורמת לבדידות הזקן.

בנוסף לכך ישנה פגיעה בעצבים וברפלקסים וכן שינויים בדפוסי השינה, ירידה מתמדת בתפקוד מערכות שונות וחיוניות בגוף כמו מערכת החיסון, שגורמת להם להדבק יותר ממחלות ולקושי בהחלמה, מערכת הנשימה שמדרדרת ובמצב של תנאי מזג אוויר לא נוחים כמו אובך- קשה להם לנשום. כל הגורמים האלה ועוד גורמים לירידה בבריאות הגופנית ההופכת להיות נושא משמעותי וקריטי לאיכות החיים שלהם. זקנים, כאשר הם חולים, עוברים ניתוח, מאושפזים- הם מגיבים גם מנטאלית לכך בצורה קשה יותר מאשר צעירים. לדוג'- קשה להם להגיע לבדיקה, לא מתמצאים במקומות.

 שינויים קוגניטיביים/ חשיבתיים בזקנה:

יש לנו נטייה סטריאוטיפית לחשוב שזקנים נוטים לירידה בתפקוד השכלי. סטריאוטיפ זה קיים בגלל מחלת האלצהיימר ומחלות בהן המוח מתעוות. למרות שרוב החולים במחלות אלה הם זקנים, רוב הזקנים אינם חולים במחלות האלה. מחקרים מראים שכשליש מהזקנים נהנים מערנות ויכולת שכלית מלאה גם בגל זקנה מופלג. מחקרים מראים שהמשותף אצל הזקנים שנמצאים במלוא שכלם גם בזקנה, הוא שרמת השכלתם מעל הממוצע.  כאשר אדם מאמן את מוחו כל החיים באופן טבעי המוח יהיה יותר חזק משל אחרים. היכולות השכליות בזקנה הן תוצר לוואי של השקעתו של האדם לאורך כל חייו באתגרים מנטאליים. אנשים שבן/ בת זוגם היו חכמים נמצאים באחוזים שבהם השכל במלוא תפקודו.